הרב יוסף חיים גבאי שליט"א - שבת ראש השנה

אמרו חז"ל (ראש השנה יח:) על הפסוק "דרשו ה' בהמצאו" - אלו עשרה ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, 'שערי תשובה' מוסיף שבנוסף לשאר ימות השנה שבהם מצוה גדולה לשוב בתשובה, ישנה מצוה מיוחדת בימים אלו לפני יום הכיפורים לשוב בתשובה, שנאמר "מכל חטואתיכם לפני ה' תטהרו", ולכן ישנה סייעתא דשמיא גדולה לבא ליטהר, ואפילו מי שכבר טהור ורוצה להוסיף בטהרה יכול למשוך על עצמו שפע של קדושה, בזכות הימים המסוגלים בהם אנו נמצאים. כיוון שכן צריכים אנו להבין מה מונע מאיתנו לשוב בתשובה אמיתית, ולקבל על עצמינו להיות יהודים קדושים יותר בשנה הבאה? הרי כל אדם בעולם מבין שלהיות קרוב לה' יתברך זהו האושר המושלם, אם כן מדוע אנו מסרבים לקנות אותו?

הסיבה לכך היא החסרון בהבנה כמה גדולים רחמי הקב"ה, וכמה גדולה אהבתו. אם היינו חייבים לבנק עשרה מליון דולר, ויום אחד היו מתקשרים אלינו ואומרים לנו שלא רק שמוחלים לנו על החוב, אלא גם מוכנים לתת לנו עוד עשרה מיליון דולר במתנה, האם גם אז היינו עצובים שלא החזרנו את החוב? ברור שלא. זהו בדיוק הנמשל בנוגע ליום הכיפורים, כל יהודי ויהודי מקבל הודעה מה' יתברך, שלא רק שעל כל העוונות והחטאים שלנו הוא מוכן לסלוח לנו, אם רק נגיע לבית הכנסת ונבקש כהלכה, נקבל גם צרור של ברכות לשנה החדשה, ופתרון מושלם לכל הצרות שלנו, וזה מה שאומר הפסוק: "ארפא משובתם אוהבם נדבה", זאת אומרת שאהבה שהקב"ה אוהב אותנו היא בגדר 'נדבה', אין היא תלויה במעשים שלנו, בכל מצב אנו רצויים ומכובדים אצלו. וצריך שינון גדול בכך, שלא נשוה חס ושלום בין מחילת הקב"ה לבין מחילה של בשר ודם, שהרי בשר ודם נפגע ונעלב, וצריך פיוס וריצוי, ואילו הקב"ה עומד ומצפה לרגע שנשוב אליו, ללא שום טינה.

הדרך להבין מול מי אנו עומדים היא בבחינת "ממעמקים קראתיך ה'". כשאנו עובדים את ה' בשטחיות, ומקיימים את המצוות ללא הבנה, אין אנו יכולים לצפות לרגש אמיתי ונשגב שיתפתח בתוכנו. דרך האמת להשגת אמונה בלב, היא להפוך את החיים שלנו לחיפוש מתמיד אחר הבורא. כמו להבדיל, כשאדם עושה מחקר על דבר מסויים, אותו דבר סובב את חייו, בין כשאוכל, ובין כשמטייל בין כשעוסק במלאכתו, ובין כשישן. אצל היהודי הפרויקט הרבה יותר מענין, הוא מתחיל ברגע שנכנסת לאדם דעת, ולא מסתיים לעולם. הפרוייקט הוא לחפש בכל מצב ובכל רגע איך ה' יתברך מדבר אלי כעת, מה הוא מנסה להגיד לי, איך הוא מנסה לחזק אותי, וכו'. אך הדבר קשה לביצוע ללא תלמוד תורה, כיוון שרק היא מגלה לנו מעט מן המעט מדרכי ה' יתברך, ובלעדיה אדם חס ושלום יכול למצוא את ה' יתברך במקומות הלא נכונים. ברגע שאדם כותב על ליבו 'את השירה הזאת', היא התורה הקדושה, וחי אותה ממש כמו משורר שכל תו בשיר סוחף את נשמתו לגובהי מרומים, אין ספק שה' יתברך נראה לנגד עיניו, וניצב מולו בכל צעד בחייו.

לא לחינם יום הכיפורים הוא אחד מהימים השמחים בשנה, ביום הזה מתבטאת כל האהבה של הקב"ה אלינו במלא הדרה. טעות נפוצה בקרב העם לחשובה שביום הכיפורים אין אנו אוכלים, זוהי לא האמת. האמת היא שביום כיפור אנו אוכלים אוכל רוחני, שמכונס בתוך אותיות התפילה, ובמהלך יום הכיפורים  ה'אוכל' נעשה יותר טעים, התפילות נעשות יותר עריבות. כדי לחוש זאת באמת צריכים אנו להסיח דעתנו לגמרי מחומריותנו לפחות ליום אחד בשנה, שהרי אפילו השטן הוא היצר הרע, ביום הזה מדבר סנגוריה על עם ישראל. כל שכן אנו עם קדוש, צריכים ללבוש את הבגדים הלבנים מבחוץ, ולהשפיע על הלב מבפנים גם הוא להתנקות, ולהתפלל כל היום כמה שרק נוכל, שהלבן שבבגדים לא יתלכלך במהלך השנה הבאה, כי אין הדבר קל לעמוד בקבלות שקיבלנו על עצמנו, רק צריכים אנו להבין שכשיש סייעתא דשמיא כל המסכים נופלים וכל הקירות נשברים, ועל זה צריכה להיות בקשתנו.

כמו דברי המדרש (שוחר טוב פרק נא) המושל משל על חולה שבא לרופא עם חולי גדול, הרופא התבונן ואמר לו שכספו לא יספיק כדי לרפאות את החולי, ענה לו החולה קח ממני כל מה שיש לי, ואת השאר תרחם עלי ותשלים לי אתה, כך דוד בא לפני הקב"ה וביקש ממנו "חנני ה' כחסדך" - תרחם ותחון עלי לפי גודל חסדך אף על פי שלא מגיע לי כלל. אם אדם בא לדין עם רצון להיות בריאה משובחת יותר, ועם חפץ להפוך את עולמו של הקב"ה למקום יותר טוב לחיות בו - אין לו מה לחשוש, כי בחסדי ה' המרובים ישועתו מובטחת.

אך כאשר האדם ישן בעפר עבירותיו ומסרב לפקוח עיניו, עליו אומר ה'שערי תשובה' שדומה הוא לאותו אסיר שישב בבית האסורים, אשר אחד מחבריו בא ופתח לו פתח וחתר לו חתירה לברוח מבית האסורים, אך הוא שאנן ואדיש, ממשיך לשבת שם ברוב כסלותו בעוד כולם בורחים, עד שהגיע הסוהר ורואה אותו יושב לבד לאחר שכולם כבר ברחו, הכה אותו ואמר לו: 'כולם פשעו נגדי פעם אחת, אך אתה פשעת נגדי כפל כפליים. כולכם עשיתם רע ולכן הכנסתי אותכם לבית האסורים, אך כולם ברגע שיכלו לברוח עשו זאת, כי מפחדים מהעונש הצפוי להם, אך אתה אפילו מהעונש אינך מפחד, ולכן ראוי לענוש אותך בכפל כפליים!'. כך גם אותו חוטא שאינו שם כנגד ליבו יראת ה' ועוצם גדלותו של מלך מלכי המלכים ואינו שב בתשובה, לא רק שעושה עוול בזה שמתחבר עם יצרו הרע, ומרבה פשעים, אלא גם מראה שאינו מפחד מיוצרו ובוראו, שכל העולם אינו די להכיל רוממתו, ולו היה בשכלנו את היכולת להבין גדלותו האינסופית של בוראנו לא היינו מעיזים להמרות דברי קודשו. ועל כן כל אחד יאמר 'אם אין אני לי - מי לי' וישנס מותניו להתחיל בדף חדש צח ונקי את יחסו עם הבורא לקראת השנה החדשה שתבוא עלינו לטובה, ויהי רצון שישפוך עלינו ה' יתברך מים טהורים ונעלה ויטהר ליבנו לעבודתו אכי"ר.

הרב יוסף חיים גבאי שליט"א - שבת שובה

"אתם ניצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך". פרשת השבוע פותחת בפסוק זה, המספר כי משה רבינו ביום  האחרון לחייו כינס את כל עם ישראל להכנס בברית עם ה'. משה רבינו, כמבואר בהמשך הפסוקים, מסביר להם היטב מה המשמעות האמיתית להיות יהודי, כמה גדולה החשיבות בלהיות עם ה', המייצג את הבורא יתברך בפני כל באי עולם. אך בכל זאת, התקשה הנצי"ב מוולאז'ין בפירושו על התורה, מדוע היה צריך הפסוק לפרט את כל מי שנמצא שם, "ראשיכם שבטיכם וכו'..", ולא הסתפק לומר "אתם ניצבים היום כלכם"?

ומסביר הנצי"ב שישנו יסוד גדול שמשה רבינו רצה ללמדנו כאן בפרשה זו, והוא שאף על פי שכל עם ישראל נכנסו באותו יום לברית עם ה' אלוקיהם, וההשגחה של הקב"ה באופן כללי היתה על כולם, אך פירט משה רבינו את כל שכבות העם בעם ישראל כדי לרמז שלכל שכבה ישנה סוג של ברית שונה עם ה' יתברך. באופן כללי התורה נתנה לנו תרי"ג מצוות ובאו חכמים והוסיפו עוד כמה מצוות גזירות וסייגים, אך אם נתבונן בכל יהודי בצורה פרטית נראה שכל אדם הוא עולם בפני עצמו, ולכל אחד יש דרך אחרת להתחבר לקב"ה.

הדור שלנו הינו דור לא קל, וכל יום שעבור העולם נעשה יותר ויותר חומרי. הטכנולוגיה סוחפת אחריה המון רב, ואיתה גם התרבות החילונית השורצת ברחוב. הכלים האימתניים שנותנת הטכנולוגיה לאדם הופכים את כל מה שהיה עד עתה שבוי בדמיון של האדם, לפרוץ החוצה ולזהם את העולם היקר שלנו בתאוות אשר לא ידעו שובע. מנגד לזה חייבת להיות התעוררות לאדם מצד הקדושה כדי שלא יפול אף הוא וימשך אחרי הרשת הדביקה שפורשת התאוה הרעה בפתח ביתו של כל אחד ואחד מאיתנו. התורה נקראת אמת, מכיוון שלא משנה באיזה דור נהיה – תמיד תשאר אמיתתה אחידה, אך כל שאינו דבוק באמת התורה בקלות יכול לסלף את האמת של חייו ולחשוב שמה שהוא רואה בעיניו זה הדבר הנכון והראוי לעשות. ולכן אנו רואים כמה אנשים טועים ונמשכים אחרי הרכילות הרבה אשר מציעים העיתונים וערוצי התקשורת, ולא נזכיר גם את הפגם הגדול שנפגמת הנפש מאותן ראיות אסורות שנמצאות שם, ואם זה היה הבעיה – ניחא. רק שהבעיה היא שהאדם מתחיל לחשוב שמה שכולם עושים הוא הדבר הנכון, אפילו כשהוא סותר את אמת התורה. והיותר גרוע שהוא מנסה להכניס את העקימות הסוררת ברחוב לתוך רצונה של תורה, ולחשוב שזה זה רצון התורה ה' ירחם.

כשניתנה תורה לעם ישראל היא ניתנה לכל יהודי, אך כיוון שהקדמנו לומר שישנם סוגים רבים של אנשים בעם ישראל, לכן נמשלה התורה למים, לרמז לנו שכמו שהמים השקופים מקבלים את הצבע של המשקה שאיתו הם מתערבים, כמו כן התורה כשהיא נמסכת בדמו של האדם היא מקבלת את האופי של האדם שלומד אותה, ומחזקת אותו למוסר מידות ודרך ארץ דווקא לפי אופים. כשנבין כמה תוכן עצום יש בתורה הקדושה וניתן לה לחדור פנימה בתור נימי נפשנו, נבחין כיצד אנו מוצאים את הקו שבו נלך ונתחזק בעבודתו יתברך, עד שכל היצרים השוררים בחוץ לא יצליחו להרחיק אותנו מבוראנו. כשהאדם עובד את ה' ועדיין מרגיש הפרעות רבות במהלך עבודתו, זה סימן שהוא בדרך הנכונה, כי היצר הרע לא מעכב משהו שהוא לא מפחד ממנו, ואם בכל זאת הוא נותן לאדם הפרעות והתקררות בעבודת ה', זה צריך לשמח את האדם מאוד כי עבודתו חשובה מאוד כלפי הבורא ברוך הוא. אך כדי לקבל כחות חדשים בעבודתו יתברך, צריך האדם למצוא לעצמו את המצוות שאליהם הוא יותר נמשך בעבודת ה' ולטפח אותם בכל כחו. וגם בלימוד התורה ישנם הרבה סיגנונות לימוד וישנם כאלו שמתחברים יותר לדרך העיונית וכאלה שיותר לבקיאות. כאלה יותר לפשטות התורה וכאלה לדרשותיה. סך הכל בתורה יש מענה לכל נפש ורק צריך האדם למצוא את הבאר שממנה הוא צריך לשתות.

וכשימצא האדם את הדרך בה הבורא מבקש ממנו לילך, יראה הוא כמה האהבה לבוראו גדילה בקרבו וממילא יבזה כל משיכה לחומריות השלילית המהפנטת כל כך הרבה אנשים טועים. ואדרבא החיים החומריים של האדם ברגע שהוא מוצא את השביל אל האושר רק הולכים ומתעלים, והדברים בדוקים. אדם שנמצא בכל רגע במחשבתו עם ה' יתברך, זוכה ורואה בישועתו בלא הפסקה. העזרה השמימית היא דבר נצרך בעולם הזה, ולמרבה הצער לא הרבה יודעים להעריך אותה. האדם שיודע שכשהוא צועק לאביו שבשמים יש מי שמקשיב לו, יחסוך לעצמו טרדות כה רבות עד לא יפסיק פיו לחייך. הסייעתא דשמיא צריכה להיות חלק בלתי נפרד מחיינו, התחושה שעם ה' אנו יכולים לעבור כל מכשול, ובלעדיו אפילו לא נוכל לקום בבוקר חס ושלום, זהו מה שאמר דוד המלך עליו השלום "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עימדי".

כולנו ניצבים לפני ה' אלוקינו השבוע למשפט אשר יכריע את כל השנה כולה, וברגעים אלו אם היצר הרע לא נותן ללב להרדם, בדרך כלל משתדלים לקבל קבלות אשר ימתקו את הדין, והנה הרוב המצוי של הקבלות אינם מחזיקות מעמד, וכל אחד מאיתנו מחפש לעצמו משהו קטן שבאמת ישאר בליבו גם לאחר השנה הבאה. אי אפשר לתת המלצה מדויקת לכל אחד מה הדבר שמתאים לו לקבל לקראת השנה החדשה, אבל עיצה אחת צריכים כולנו לזכור, בואו נתחבר לה' יתברך בדרך שתאהיב אותו עלינו, בדרך שבה נזכה להגיע להרגשים מרוממים כשאנו איתו יתברך. שתאתגר אותנו, שתיצור לנו שאיפות רוחניות, שתעסיק לנו את המחשבה. כולנו מצפים לשנה חדשה טובה יותר, אבל הכלל של "ובירך אלקים את מעשיך", חל גם ברוחניות וללא השתדלות מצדנו לא יועילו כל הכיסופים.. שנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל וכתיבה טובה לחיים טובים ולשלום אכי"ר.