פרשת וישלח

בפרשת השבוע מוצאים אנו את יעקב אבינו, רגע אחד לפני שהוא פוגש את אחיו הרשע, במצב יוצא דופן. לאחר שסיים להעביר כל ילדיו במעבר יבק ואת הנחל, חוזר יעקב אל העבר הנחל השני, במטרה להביא את שארית רכושו אשר נשאר בעבר הנהר, בדיוק אז: 'ויותר יעקב לבדו, ויאבק איש עימו עד עלות השחר'. וצריכים אנו להבין מה שייכות יש בין התאבקות לבין יעקב אבינו הצדיק? ועוד צריכים אנו לברר מדוע דווקא בעיתוי הזה מופיע אותו 'איש' ומחליט להתחיל באותו מאבק? ויותר מכל נחוץ לנו לשאול, מה המסר ומה הסיבה שתורתנו הקדושה סיפרה לנו על מאבק מוזר שכזה? מה אנו, 'זרע יעקב', נוכל ללמוד מאותו מעשה?

אכן, חז"ל בדבריהם הקדושים פתחו לנו דלת קטנה להיכנס בה ולהבין מעט פשר אותו המאבק, בכך שגילו לנו שאותו 'איש' היה לא פחות ולא יותר שרו של עשו, שהוא בין יתר תפקידיו גם היצר הרע. כעת שאנו יודעים עם מי נלחם יעקב, ברור לנו שאין זה מאבק פשוט של מה בכך, אלא מבחן אמיתי שבו היה צריך יעקב אבינו להביס את היצר הרע. על מנת שזרעו יקבל את התורה לעתיד לבוא ויוכל לעמוד בדרישותיה צריך היה יעקב להוכיח את עצמו, ולכן בא שרו של עשו בדיוק בשעה שהיה לבדו, כשהכל בחוץ ישנים, והחושך עוטף את העולם. מאבק זה היה סימן לדורות למלחמה בין היצר הרע שלנו לבין הרצון שלנו להצליח ולהיות עובדי ה' נעלים, כשיעקב אבינו עליו השלום, ניצח מלחמה זו, הוא הוריד כח גדול לעולם שבו ובזכותו גם אנו הקטנים יכולים לנצח להביס את היצר הרע, ולהיות מן העולים בדרכי ה' והצדיקים.

לא לחינם נלחם היצר הרע דווקא עם יעקב ולא עם אברהם או יצחק, שהרי יעקב הינו האב המסמל יותר מכל את היגיעה והעמל בתורה הקדושה, 'איש תם ויושב אהלים' זהו כינויו, ולא לחינם זכה לכך. התורה הינה כלי נשק החזק ביותר איתו אפשר לנצח את הבהמיות המושרשת באדם, כמאמר חז"ל 'בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין', עם כח התורה יכול האדם לכופף כל לב ברזל, ולגלות כוחות טמונים שלעולם לא חשף באישיותו, כשאדם נותן את כולו לחיי התורה וממית בשבילה את כל תאוותיו הגשמיות, על ידי קניית מ"ח הקניינים שהתורה נקנית בהם (אבות ו, ו), הוא נהפך לברייה אחרת, 'הוא הולך בין אנשים ונדמה לאדם הרואה לעיניים כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על ברכה ותהילה' (אגרות חזו"א יג), ואך ורק מאדם כזה שנותן את כל כולו לתורה, היצר מפחד ומנסה בכל כוחו לשברו במחשבות הבל וריק, אך לשווא! כשם שיעקב אבינו ניצח במאבק זה, כך כל בן תורה שיתרומם מעל המאבקים הקטנים יעלה ויבוא למעלות הנזכרות בכל התלמוד על אנשי הצורה הדבוקים בתורה הקדושה.

אם דיברנו על מחשבות ותעתועי היצר המתרוצצות בכל מח ברגעים הראשונים שבהם רוצה להיכנס לעולם התורה, יכולים אנו ללמוד את דרכי היצר הרע בכך גם ממאבקו של יעקב. לאחר שראה היצר הרע שאין הוא מצליח לגבור על יעקב, שלח ידו ונגע בכף ירכו והכה אותה, כאן רמזה לנו התורה הקדושה את מחשבת תוכניתו של היצר הרע בכל פעם שבא ומונע ממנו לשבת וללמוד. כשרואה היצר, יהודי שהבין שפתרון חידת העולם הסתום נמצא אך ורק בין שורות הגמרא, מתחיל היצר להכניס באדם מחשבות שבהם הוא שולח לכל אחד מאיתנו מכה קשה לכף ירך שלנו, במטרה להפיל אותנו בניסיון האחרון מדרך התורה.

מהי אותה 'כף ירך'? כמובן שלא מדובר ברגל האמיתית, אלא רמז גדול ישנו כאן על אותן תאוות גשמיות שהינן שטחיות ונמוכות בדיוק כאותה ירך שנמצאת במקום התחתון של הגוף. היצר הרע נכנס ומפעפע בנו את ארסו, לא במחשבות כפירה ולא ברצון לעבירות, אלא באותן מחשבות הרצות ושבות בראש האדם: למה אני לא יכול להיות סתם בן אדם פשוט? למה אני לא יכול להקים בית רגיל כמו כולם, לעבוד כמה שעות וללמוד כמה שעות? למה אני צריך לסכן את העתיד שלי בשביל התורה, מי מבטיח לי שאני יצא גדול בישראל? אך כל אלו הן רק תחבולות של היצר הרע, שכן אף אחד לא מצפה מאיתנו תוך יום לעזוב הכל, אלא רק לתת את כל מה שאתה יכול כרגע לעולם התורה, ואם תעשה כך, אין ספק שה' יתברך יענה לך לכל הקושיות שהלב שלך לא מפסיק להקשות. יש כל כך הרבה סייעתא דשמיא בדור שלנו למשפחות שבאמת רוצות לחיות חיי תורה ויראה, להתרומם מדרגת אדם לדרגת מלאך ולחיות חיי שכל, אל לנו להתעסק בחקר העתידות ולנסות לנהל לה' יתברך את העתיד שלנו, אין דבר יקר בעולם כלימוד שנה אחת של תורה, ואפילו אם כרגע נראה שהדבר יקטע חס ושלום מתי שהוא מחמת אילוצים, אין לומר נואש, כי לא דומה סייעתא דשמיא של אדם שעוד לא למד תורה, לבין אדם שיש לו שנה של לימודי גמרא בעברו. אין להשוות תפילה של אדם המעוטרת באותיות הגמרא, לבין אדם אשר כל ימיו תלונות מדוע אין הוא זוכה לישוב הדעת ללמוד תורה, למרות שאולי הוא קצת רוצה בכך באמת, אך הקב"ה אל אמונה ואין עוול, ואם יראה שבאמת רוצה בכך ייתן לו מבוקשו. חביבים ישראל שניתנה להם כלי חמדתו של הקב"ה היא התורה הקדושה, ואל לנו להירדם בין קורי היצר ולשכוח מטרת ביאתנו לעולם. ה' יתברך שמח בכל חידוש שאנו מחדשים שמחה רבה, ורק על ידי חידוש קטן היום ועוד אחד מחר, גדלים וממלאים מחברות של תורה ויראה, בין בלב ובין בהוצאת ספרים קדושים. ה' יזכנו ללכת בדרך אבותינו הקדושים, היא דרך התורה והיראה, ולעלות מעלה מעלה אל תוך שערי האורה שמהם עונג השכל הוא ללא קץ וגבולות, אכי"ר.