·         מעשה ביהודי עשיר וגביר מופלג אשר גם היה אחד מחסידיו של הרה"ק ר' ישראל מרוזי'ן. ביום מן הימים באו וסיפרו לו שאחת מאוניותיו הגדולות, אשר הובילה סחורות יקרות במיוחד, טבעה בים. למשמע הבשורה הלא-טובה לא עמד ליבו של האיש והוא התעלף במקום.

המקורבים ובני הבית מנסים להחיותו, והנה הוא שוב נופל ארצה ומאבד את הכרתו. וכך עוד פעם ועוד פעם. באו החסידים אל רבם ושאלוהו מה לעשות. אמר להם ר' ישראל: "לכו ועוררוהו פעם נוספת, ואימרו לו שחלה טעות במסירת ההודעה, והאמת היא שהאוניה שטבעה אינה שלו". ואכן, מששמע הגביר את הבשוה קם על רגליו וחזר להיות כאחד האדם ולא התעלף יותר.

והנה בעוד שהחסידים חשבו שהרבי אמר מה שאמר רק כדי להרגיע את העשיר, התפלאו לאחר מכן לשמוע שאכן לא האניה של החסיד היא שטבעה, אלא היתה זו ספינתו של איש אחר.

ניגשו החסידים לרבי ושאלוהו: מאין זו לרבי? וכי נביא הוא?

השיב להם הרבי: לא נביא ולא בן נביא אנכי, אבל כששמעתי שהחסיד שלי אינו מצליח להתגבר על הצרה שבאה עליו, ולמרות הפעמים הרבות שעוררוהו הוא מתעלף כל פעם מחדש, הבינותי שהספינה אינה שלו, שהרי לא ייתכן שהקב"ה יעמיד אותו בנסיון שהוא אינו יכול לעמוד בו...

·         מספר הר' זילברשטיין על מעשה במנהל בכיר במפעל מפורסם בצפון הארץ, אשר לאחר שנות עבודה רבות במפעל, בפתע פתאום קיבל לביתו מכתב פיטורין. המפעל היה נתון אמנם בקשיים כלכליים, אבל איש לא שיער שדווקא הוא, שצבר ותק של שנים רבות, ועומד בראש אחת המחלוקות הידועות, יפוטר. שורת ההגיון והצדק אמרה שלפניו יש לפטר עשרות עובדים אחרים, עם הרבה פחות וותק ועם הרבה פחות כישורים. הוא ניסה להאבק בגזירה שניחתה עליו בכל דרך אפשרית. גם וועד-העובדים במפעל היה לצידו, ולמרות זאת לא הצליח להניא את ההנהלה הביצוע ההחלטה. הדבר כל-כך חרה לו עד שגם לאחר פיטוריו בפועל, המשיך במאבקו הנמרץ, וסירב לקבל את הפיצויים שהוצעו לו. והנה, יום אחד הוא מזדמן לאחת מההרצאות של אחד מהמחזירים בתשובה הגדולים בארץ. נושא ההרצאה היה: השגחה פרטית. בתום הדרשה, שהיתה מרתקת במיוחד, החליט אותו בכיר לגשת אל המרצה ולשטוח לפניו את סיפורו המכאיב. לאחר שתיאר את סירובה העיקש של ההנהלה להשאירו על כנו, אמר לו הרב המרצה:"שמע ידידי, אם עשית כל מה שביכולתך, וכשלת בנסיונותיך , אות ברור הוא שזה רצון הבורא, ואם כך, הרי כפי ששמעת בהרצאתי, בוודאי גם הפיטורין לטובתך, למרות שאינך מבין כעת כיצד יתכן דבר זה. לכן, אם הינך רוצה לשמוע לעצתי – הרפה מהענין, והתפלל לראות בישועת ה'". בלית ברירה עשה האיש כדברי הרב, וקיבל את מרות הגזירה, והלך וביקש את מלוא סכום הפיצויים המגיע לו בעבור שנות עבודתו המרובות במפעל. לאחר כמה שבועות הוא מתדפק על דלת ביתו של המרצה, ומספר לו בהתרגשות:'גם אם אתה עצמך הרצית על נושא ההשגחה, אין לך מושג באיזו מידה הקב"ה סייע בידי", הוא סיפר ששבועיים לאחר שקיבל את הפצויים הגבוהים, קיבל... התקף לב חמור. חייו ניצלו בנס, אולם עכשיו גם אם היה רוצה להמשיך לעבוד, לא היה באפשרותו לעשות זאת. הקב"ה צפה הכל מראש ונתן בלב ההנהלה לפטר אותו לפני כדי שיזכה לקבל את סך הפיצויים הגדול, כי אם היה מתעכב עד לאחר ההתקף, סך הפיצויים שהיה מקבל קטן בהרבה.

[הלכות תפילת מנחה – על פי ה"ילקוט יוסף"]

ï     מה שיש נוהגים שמתפללים תפלת מנחה מקוצרת, בלי חזרת השליח צבור אין מנהג זה נכון לפי ההלכה, וחובה לבטלו. אולם אם יש מנין מצומצם, ומתוך העשרה ישנם כמה אנשים שאינם מהוגנים, שלא יטו אוזן קשבת לשמוע את חזרת השליח צבור ולענות אמן, יש להעדיף באופן כזה להתפלל תפלת שמונה עשרה אחת בין בשחרית בין במנחה. וכשיש שם מנין של יראי שמים, ומכל שכן כשיש שם מספר גדול, שלא ייבצר שיש עשרה המכוונים לפחות בסוף הברכות של החזרה, חובה להתפלל מנחה עם החזרה, וחלילה להקל.

ï     מנהג יפה הוא לומר על כל ברכה "ברוך הוא וברוך שמו" בהזכרת שם ה', ולכן על השליח צבור להמתין לקהל עד שיענו ברוך וברוך שמו, ורק אחר כך יסיים הברכה כדי שהקהל יענה אמן.

ï     כשזהמן מצומצם והשליח צבור אומר תפילה אחת בקול רם, עד 'האל הקדוש', נכון יותר שכל הקהל יתפללו מילה במילה עם השליח צבור, וכשיגיע לקדושה יאמרו יחד כל נוסח הקדושה, וימשיכו התפלה בלחש, וזה יותר נכון ממה שיש נוהגים להמתין מלהתפלל עד לאחר שמסיים השליח צבור ברכת 'האל הקדוש', כדי לענות אמן אחר ברכותיו, ואחר כך מתחילים להתפלל שמונה-עשרה, וכן המנהג כסברה ראשונה.

ï     אם הוא תענית בצור, והיתה שעה דחוקה והתפללו קדושה, כשיגיע השליח צבור לברכת רפאינו יאמר שם עננו בקול רם ברכה בפני עצמה, והקהל ישמעו ויכוונו לברכתו, וימשיכו בתפילתם, וכשיגיעו ל'שומע תפילה' יאמרו בלחש תפלת עננו, חוץ מהשליח צבור שכבר אמר ב'רפאינו', וימשיכו התפלה עד הסוף.

ï     צריך אדם להתפנות מכל עסקיו כדי להתפלל מנחה, ועל כן מנעו חכמים לכל אדם לעשות כמה מלאכות מלאכות הקבועות סמוך לזמן המנחה, שלא ישכח מלהתפלל. ולכן אמרו, לא ישב אדם אצל הספר להסתפר סמוך למנחה. ומכל מקום יש מקילים להסתפר אפילו אחר שהגיע זמן 'מנחה קטנה', מאחר ויש אצל הספר מספר זוגות של מספריים, ואפילו אם ישבר הזוג לא יצטרך לחזר אחר זוג אחר. והמקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו.

ï     אין צריך להמנע מלהסתפר בלילה וכל שכן שאין להמנע מלהסתפר אחר חצות היום לאחר תפלת מנחה, ואפילו לדעת האריז"ל אפשר להקל בזה. וכן המנהג.

ï     מה שרבים נהגו לאכול ארוחת צהרים קודם שהתפללו מנחה, כבר כתבו האחרונים להליץ על המנהג, שיש להם על מה שיסמוכו. ומכל מקום עדיף יותר להתפלל מנחה קודם הסעודה. אולם בסעודה גדולה כגון סעודת מילה, או סעודת שבע ברכות ונישואין, נכון להתפלל מנחה גדולה קודם הסעודה. והמקילים לאכול קודם שיתפללו מנחה גדולה יש להם על מה שיסמוכו. אבל סמוך למנחה קטנה המקילים בזה אין להם על מה שיסמוכו.

ï     מי שקראוהו לסעודת מצוה והמסובין כבר התפללו מנחה, אינו רשאי להתפלל יחיד כדי להשתתף עמם בסעודה.  ומכל מקום מותר לאכול פירות הרבה או פת כביצה בלבד, ומשקה, ושאר תבשילים העשויים מחמשת מיני דגן מותר אם אינו קובע עליהם סעודה (עד 160 גרם).

ï     תפילת מנחה תקנוה כנגד תמיד של בין הערביים, שזמנו חצי שעה אחר חצות היום שהם שש שעות ומחצה מנץ-החמה בשעות זמניות,וכיוון שבשאר ימות השנה (לבד מערב פסח) לא היו מקריבים קרבן התמיד אלא מתשע שעות ומחצה, ולפיכך לכתחילה ראוי להתפלל מנחה קטנה שזמנה מתחיל בזמן הזה.

ï     כיוון שזמן התפילה הוא באמצע היום זקוק האדם לזהירות יתרה בתפילת המנחה שלא להשהות מלהתפללה בזמנה במנין, שמא ישכח ויעבור זמנו ושכר 'תפילה בזמנה' הפסיד מבין ידיו. (אע"פ שיש לו תשלומים בתפילה הבאה להתפלל פעמיים 'שמונה-עשרה' אחת לשם תפילה ערבית ורק אח"כ לשם השלמת תפילת המנחה שהפסיד).

חוזרים בתשובה – תשובה לשאלת השבוע שעבר

מתרץ הרב גייגר: הנס של 'קריעת ים-סוף' היה מורכב משני ניסים שהתרחשו שם : א) הפיכת הקערה על פיה כאשר בני-ישראל היו במצב נואש לקראת אבדון ח"ו ופתאום היו אלה המצרים שטבעו ולא נשאר מהם זכר ושארית. ב) דרך המקרה היה על ידי פתיחת הים ויצירת שביל על מנת שיעברו ישראל בביטחה. ואכן זוהי כוונת הגמרא שמזונותיו של אדם מצד הטבע קשים לביצוע כמו הנס הראשון שבקריעת ים-סוף, אך אין זה נס המשנה את הטבע. כי רק על נס המשנה את הטבע כמו הנס השני נאסר עלינו להתפלל.

[שלא יהיה דבורך בחול כדיבורך בשבת]

o        "ולטטפת בין עיניך"- ידוע שאשת היצר הרע נקראת לילי' בגימט' 'פת' היא אשר מפתה את האדם לטמא עצמו בתאוות הנשים. ועל זה רומז, אומר ר' ניסים דיין, הפסוק 'ולטט'- אם תרצה לטטא ולגרש את 'פת'- גימ' אותה מרשעת, דע לך שהכל 'בין עיניך', שם גנוז כל סוד שמירת הברית.

o        "מן הכבשים ומן העיזים תקחו"-כאן רמזה לנו התורה הקדושה, כותב הרב חיד"א, את הדרך הישרה שיבור לו האדם, שהרי 'כבש' מרמז על היצר הטוב שבאדם, שכן הוא בהמה ממושמעת ותמימה. ומצד שני העז רומז ליצר הרע שהוא עז פנים ותקיף. אך כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו צריכים אנו קודם כל לקחת 'מן הכבשים' זאת אומרת לנצל ולהנפיק את המקסימום בטוב הגנוז בנו, כדי שנוכל לקחת גם 'מן העיזים' ולשתף את היצר הרע בעבודת ה' יתברך, ולהוסיף חשק ותאוה לקדושה ולטהרה.

o        "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו"-בעלי התוספות על התורה מסבירים מה חידוש משמיעה לנו תורתנו כאן? הרי ידועה הגמרא בבא קמא שכש'כלבים נובחים מלאך המוות בעיר', אך כאן ה' יתברך ירד בכבודו ובעצמו להרוג כל בכור וכשחידוש כזה קורה לא שייך שהכלבים ינבחו.

o        "ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם"-נראה לי, כותב ה'בן-איש חי', שהתורה באה לרמוז לנו על טהרת עם ישראל מעונותיהם גם כשהם מזידים. שכן 'אזוב' גימ' יז, וכשנטבול אותו ב'דם' תצא המילה 'מזיד', ולכן מרחוהו על שתי המזוזות של הדלת לרמוז על שתי הידים המזידות לעבירה, ועל המשקוף לרמוז על הראש שחושב ומדבר בדברי הבל, ולמרות הכל 'פסח ה' על הפתח ולא יתן למשחית.. ' בזכות התשובה.

o        "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה.."-ה'נועם אלימלך' מסביר את הלשון 'בא' על דרך רמז, כי ידוע שדרך 'הרחוקים' מדבר ה', גם אם ישמעו דברי תורה או חיזוק שיפעלו בליבם, אין זה אלא לזמן מועט עד אשר יחזרו לכסלם, ולכן אומר הקב"ה למשה 'בא' זאת אומרת באופן סדיר ורצוף אל פרעה, 'למען שיתי אותותי אלה בקרבו' כי סגולת אותיות התורה שאפילו שהשומע אינו מבין – מחדירה בו רוח קדושה וטהרה.

o        "בא אל פרעה.. למען תספר.."-על דרך הלצה מסביר ה'נועם אלימלך' עוד פירוש, שהרי אם פרעה היה נכנע מהר ומשלח את עם ישראל היתה חס ושלום התורה מתקצרת, אך על ידי ריבוי סירוביו התרבו הפרשיות. לכן מובן למה הקב"ה הטריח את משה מספר רב של פעמים לגשת ולראות פני רשע כפרעה. עתה ברור שה'בא אל פרעה' הוא אך ורק 'למען תספר באזני בנך' עוד יותר ויותר דברי תורה.

o        "קדש לי כל בכור"-כל שליטתו של היצר רע היא באותן מחשבות ראשונות אשר הן כמו ילד בכור במוחו של האדם מטות ומסיתות את האדם מדרך הישר. לכן באה התורה ורומזת לנו להתחזק ולתאמץ לקדש ולטהר את הבכור שבמחשבותינו ומכאן ואלך 'הבא ליטהר מסייעין בידו'.

o        "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו"-ראשי תיבות 'את ליבו ואת לב'- אלול, רוצה לרמז לו: אני נתתי לבני ישראל 40 יום מר"ח אלול עד יום הכיפורים לחזור בתשובה, ובלי היסוס כולם חוזרים, אתה שקיבלת את כל הזמן שבעולם, ואחרי שבע מכות אתה עדיין מתלבט??

o        "ולבני ישראל היה אור בכל מושבותם"-ידוע, אומר ה'שרף מקוצק' שה'אור הגנוז' של ששת ימי בראשית נגנז כדי שלא ישתמשו בו הרשעים לרעה. אך בזמן 'מכת חשך' הרשעים לא ראו דבר, מיד שלף הקב"ה את האור הגנוז בחזרה, שהרי בטלה הסיבה לגונזו, ובזכותו ראו ישראל בכל מושבותם.

 [שאלת השבוע – ותשובה בשבוע הבא]

במכילתא(ח,ג) מובא: "חייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו (סבו)", וכן מבואר ברש"י בראשית(מו,א). אך קשה על פסק זה, שכן מצאנו בגמרא בקידושין שהילד חייב בכבוד אביו יותר מכבוד אמו מהסיבה ש'אתה (הילד) ואמך חייבים בכבוד אביך', אם כן מדוע לא נאמר גם שהילד חייב בכבוד זקנו יותר מכבוד אביו שכן 'אתה ואביך חייבים בכבוד הסב'?

יהודי יקר, אם יש את נפשך להיות מן המושלים ביצרם, בכל עת נשמח לראותך בא להרוות צמנאונך

 עם שלל שיעורי גמרא, מוסר , והלכה. בכל אורח ופלס בתורתנו הקדושה,

 מדרשיה ושיעורים לנשים עונג שבת ומלוה מלכה טיולי גיבוש והילולות לצדיקים.

בימ"ד ע"ש מרן החפץ-חיים .רח' יוספטל 29 נתניה טל' 09-8827320

העלון מודפס לעילוי נשמת רחמים בן שושנה ושמעון בן גמילה 

בסיוע דפוס נרקיס פתח-תקוה 76,נתניה טל. 09-8844175