תורה לנד|הרב משה בן משה|דף היומי|הרצאותמדהימות|לקירוב עם ישראל|צריבת דיסקים , תצוה

המתבונן ביושר בפרשה שלפנינו, ירגיש בודאי, כמה הדגישה והחשיבה התורה הקדושה, את בגדי הכהן, עד שרש"י בא ותלה את כל קדושת הכהן באלו הבגדים, כמו שכתב (כח,ג) : 'לקדשו להכניסו בכהונה על ידי הבגדים שיהא כהן לי'. והשאלה הפשוטה שנשאלת היא, מה פתאום באה התורה ומתיחסת כל כך הרבה להופעה חיצונית? הרי בדרך כלל אנו יודעים שעיקר עבודת ה' תלויה בלב האדם, והעיקר היא הכוונה במצוות, אם כן מדוע כאן 'ביזבזה' התורה חצי פרשה על הוראות לתופרים איך להכין ולעצב את בגדי הכהונה, ועוד שהחמירה על כהן המשמש בכהונה ללא בגדי כהונה שיתחייב במיתה?

האדם מטבעו כידוע, לעולם לא שקט מלחפש לעצמו אתגרים חדשים, והנאות חדשות. זה מה שמחיה אותו. עוד שמחה קטנה ועוד. כך הוא צובר לעצמו חשק להמשיך ולחיות למרות כל הצרות והנסיונות שעוברים עליו בתהפוכות החיים הרבות. אך בכל דרך אשר ימצא האדם את עצמו נהנה או מאותגר, יתחלפו אותם התחושות אחרי כמה ימים בתחושה אחרת של התרגלות. האדם, איפה שלא ישימו אותו, מתרגל למקום שהוא נמצא בו , ואותו הרגל הוא מה שמוריד מהאדם את שמחת החיים, וכמובן את החשק להמשיך ולעשות שוב את אותה פעולה שעד היום שמחה וריתקה אותו. אז נכון שאם מדובר בעבודה חדשה שנמאסה – אין שום בעיה להחליף אותה, או אם מדובר באוטו חדש שאנו רוצים להחליף – אין שום בעיה לתלות שלט. אך מה יהיה אם גם בעבודת ה' שלנו ישתלט כח ההרגל? את זה כבר אי אפשר להחליף. התפילה בשטף ובמהירות – איפה איבדנו את הטעם לעמוד מול ה' יתברך?!, הלימוד כלאחר יד – האם באמת אנו כבר יודעים את כל התורה כולה?, התשובה היא פשוטה היצר מנסה להרדים את האדם בעודו ער, בלי שיהיו לו נקיפות מצפון. הרי הוא מתפלל שלוש תפילות ביום, הוא לומד תורה, מה לא בסדר בו? היצר משכיח מהאדם שלעבודת ה' יש טעם מתוק בלב. טעם שכח ההרגל מוחק.

מצאנו בחז"ל שדרשו על הפסוק 'אשר אנכי מצוך היום' – שבעומק רצון ה' אנו צריכים לראות את דברי התורה כאילו היום עמדנו על הר סיני ביחד כל עם ישראל וקיבלנו את דברי התורה והמצוות מפי ה' יתברך. אך מה לעשות שבפועל אין אנו מרגישים שבאמת קיבלנו את התורה היום – האם נרים ידים ונעבור למצווה הבאה? בספרים הקדושים מודגש הרבה הכח העצום שיש לחיצוניות האדם להשפיע על פנימיותו. לא לחינם הרמב"ם הקפיד מאוד בהלכות דעות, והדגיש כמה חשוב לאדם למצוא סביבה תורנית, של אנשים שהם בני-תורה, ויראי שמים. אדם בסביבה כזו – לרוב יטה מחשבותיו ותאוותיו אך לדרך הטוב, שהרי כל אדם רוצה להשתלב בחברה שסביבו. על דרך זו מצאנו בחז"ל שאשה, דירה וכלים נאים מרחיבים דעתו של האדם, אף על פי שהם סך הכל דבר חיצוני – כשנח לאדם ממילא דעתו מתרחבת ומתישבת. יוצא לנו מזה שאחת הדרכים היותר מעוררות את לב האדם לתשובה אמיתית והתקרבות לבורא נמצאים דווקא בדברים הגשמים והחיצוניים, לכן בראש השנה, שהוא זמן מוכן לתשובה – תוקעים אנו בשופר, כדי שקול הבכי היוצא ממנו יפתח ויעורר את לבנו לעבודת האל הגדול.

מעתה הרי לנו עצה נפלאה לעורר דרכינו ולשוב אל ה', דווקא בדברים חיצוניים המעוררים את הלב. כבר האריכו בספרים על המעלה של התבוננות בצדיקים, ולפי דברינו התועלת בזה מובנת היטב, היות והאדם הניצב מולנו גדוש ומלא ביראת שמים ותורה – התבוננות בו מרככת את קושי הלב, ופותחת פתח להכניס עוד רגש קטן של קדושה. מהתעוררות קטנה אחת, ורגע של אמת בלב האדם יכולים אנו להזכר שגם לנו יש נשמה יהודית טהורה. בדיוק כמו לר' שמעון בר יוחאי או לר' מאיר בעל הנס. גם אנחנו אם נעמול בתורה, ונמסור נפש על המצוות נזכה להיות אחת מגדולי התורה – ששמם וזכרם חקוק עם כל עם ישראל לדורי דורות. לא לחינם היו אדמורי"ם כר' ישראל מרוז'ין שעבדו את ה' מתוך פאר ועושר, לעומתם מספר ר' יעקב גלינסקי שהמשגיח שלהם בנובהרדוק היה מייעץ להם ללכת ולהתחזק, על ידי זה שילכו בשקט לבית הכנסת שבה ה'סטייפלר' לומד בבכי מוסר, כל אותם גדולים ידעו את הסוד הנכבד הזה, כח החיצוניות משפיע עמוק עמוק בפנימיות האדם. רק כך נלחמים בשיגרה ובהרגלים.

אם כן כעת ברור לנו מדוע הדגישה התורה כל-כך את בגדי הכהונה. הרי על הכהן עצמו מוטל לכפר על כל חטאיהם של כל בני ישראל, והוא עושה זאת מידי יום ביומו. כח ההרגל חס ושלום יכול גם להשפיע עליו לרעה, יהודים שמבקשים כפרה לחטאיהם ויגיעו לבית המקדש – צריכים הם לראות מראה שונה

ומחודש שיפתח להם את הלב. לכן ביקשה התורה בדקדוקה הרב שיקפיד הכהן על בגדים ראויים ומכובדים, וידועים דברי ר' יוחנן שהיה קורא לבגדים – 'מכבדותא', שמהם ולפיהם מגיע הכבוד לאדם. כדי לעשות תשובה צריכים אנו להשתמש נגד היצר בכל התכסיסים – גם אלה שלכאורה נראים רחוקים מהקדושה. מנוע האדם בחיים הוא השמחה, ואם האדם לא יתאמץ לחדש את שמחת החיים שלו – קרוב לודאי שישאר בעצבות כל חייו. אפילו מתוך ריקוד בחתונה או סתם אכילה בסעודת מצווה יכול האדם לפתוח דף חדש בחייו והחליט שנמאס לו מחיי השקר והיצר. כזו היא כוחה של החיצוניות שיודעים להשתמש בה בטוב טעם ודעת. ה' יזכנו להיות מבני העליה ,שעובדים אותו בכל מצב והזדמנות, אכי"ר.